טאי
צ'י - הקרב
הגדול
בזמנים
שהעולם הופך
לכפר גלובלי
וההמון נותן
את הטון ,כשהאינדיבידואל
נעלם בתוך
"המרוץ
הגדול".
בזמנים
שהמציאות היא
וירטואלית
,וההבדל בין האמיתי
לדמיוני לא
ברור ומטושטש.
כשהרדיפה
אחר הכסף
והחומרי
חשובים יותר
מחיפוש האמת
והאהבה.
דווקא
אז מתבלט
הצורך להפנות
מבט ולהסתכל
פנימה ,הצורך
לשקט ולא רק
מעודף
דציבלים של
הרחוב הסואן.
לא
צריך להתאמץ
כדי להבחין
שבשנים
האחרונות התרחש
תהליך
שבמהלכו היתה
עליה במודעות
לכול הקשור
רוחניות
ומיסטיקה.
אנשים נפתחים
ומאמצים
רעיונות
ושיטות שבעבר
היה הרבה פחות
מקובלות
בתחומים רבים.
השפעתו של
תהליך זה היה
משמעותי עד
כדי כך
שהאלטרנטיבי
הפך
לקונסרבטיבי.
אומנם
תהליך זה לא
קורה אצל כולם
,אך ישנם אנשים
שבתוכם ניצת
ניצוץ של
תהייה, ומתחיל
חיפוש אחר
דברים שהיו
שלהם תמיד
ונשכחו.
טאי צי
נותן תשובה
טובה לכל
אילו. הוא אחד
הדרכים
הטובות כדי
להתחבר
לעצמנו,כדי
למצוא את הדרך
שאבדה והינה
פתאום היא כל
כך מוכרת.
בטאי
צי השתמשו
הסינים על פי
המסורת כבר
במאה ה-13 וכיום
אומנות זו
התפתחה
ונפוצה מחוץ
לגבולות סין
כמעט לכל
קצוות עולם.
לטאי
צי מעלות רבות
ולכן כיום יש
שימושים רבים
לטאי צי, אם
בריפוי
וטיפול מונע
של מחלות
גופניות רבות
כמו סרטן
ומחלות לב
,ואם טיפול
במחלות
נפשיות.
ישנם
כאילו הרואים
בטאי צי
כספורט העידן
החדש.
נכון ,
טאי צי צואן (
השם המלא ) היא
אומנות לחימה לכל
דבר.
שהרי
פירוש המילה
"צואן"
מסינית הוא - 'אגרוף'
ובהשאלה 'שיטת לחימה', כך
שהיא יכולה
להיות כלי
לחימה רב
עוצמה.
אך
העוצמה
האמיתי של
אומנות זו
מגיעה דווקא מהלחימה
הפנימית,
הלחימה שקורת
בתוך תוכנו מול
עצמנו.
לכאורה
למתבונן מן
הצד בתרגול
טאי צי קשה
לראות איך
ה"ריקוד"
האיטי מתקשר
למשהו רוחני
,יתרה מזאת
ללחימה,
ואומנם גם
למתרגל
המתחיל קשה
להבין זאת .
טאי צי
היא אומנות
שדורשת תרגול
סדיר וממושך כדי
להפוך אתה
לאפקטיבית.
רק אז
ההבנה מתחילה
לחלחל פנימה,
העבודה הפנימית
נבנית ,מתפתחת
ומתפרצת
החוצה
כך שהשפע
הפנימי הופך
להשפעה,השפעה
על הסביבה
והמושג טאי צי
כבר לא רק אומנות
אלה הוא הופך לדרך
חיים.
בשלב
הראשון ישנה
הלמידה
התכנית. כמו
בכל דבר חדש
שמתחילים
ללמוד, קודם
כל מתחילים
ללמוד ללכת
צעד צעד
,תנועה אחר
תנועה לומדים
את התבנית.
בשלב זה
התנועה היא
"סתמית" חסרת
תוכן ולעת עתה
היא באמת
ריקוד אפילו
קצת מגושם
והמתרגל יכול
אפילו לחוש
חוסר שקט ,שנובע
לרוב בגלל
התנועה
המאולצת
והחדשה לגוף.
שלב זה יכול
להמשך תקופה
לא מבוטלת
וההתעסקות
העיקרית היא
בתנועה ובקצב.
בשלב
השני הגוף
מתחיל להתרגל
לתנועה
ולהבין אותה
רציונאלית.
רגיעה מתפשטת
בגוף ומתחילים
"לצוף". אז
מתחילות
ההשפעות על
הגוף מבחינה פיזית
ונפשית.
וההתעסקות
מתרכזת
בתנועה
הפיזית הפנימית
,העדינה
ובנשימה.
בשלב
הבא נוספת
הכוונה
,והתנועה
מתחילה לחלחל
פנימה. כשבשלב
מסוים נוצר
קשר בין הגוף
לנפש, בין
הגשמי לרוחני.
מתבוננים
התנועה הופכת
שולית , עד כדי
כך שנוצר
ניתוק מסוים
מהגוף .
השלב
הזה הוא השלב
שבו מתחילה
עבודת מירוק
הכלים לקראת
השלב הבא שבו
הם מתחילים
להתמלא.
עכשיו
הכלים
מתמלאים. נוצר
חיבור בינך
החוצה למשהו
אחר. הלמידה
והתפתחות
מתרחשות לא רק
במהלך התרגול
אלא גם מחוצה
לו ביומיום.
בשלב
זה התנועה היא
בחוסר תנועה
והעשיה היא בלא
כלום.
לכל
אורך הדרך
ישנם מאבקים
פנימיים
ברמות שונות
שאיתם
מתמודדים
בשלבים
השונים של
הלמידה.
מתוך
ההתמודדויות
אלו אנו
מגיעים
לתובנות וגילויים
חדשים.
את כל
אילו אפשר
להכליל
ולהשליך על
מצבים וקונפליקטים
בכלל.
דרך
רעיונות אילו
אפשר ללמוד
להתמודד גם עם
מצבים
חיצוניים
וקונפליקטים
יומיומיים.
בחיים
בכל רגע יש
קונפליקט אם
קטן ואם גדול.
אפשר לראות את
החיים כקרב
בלתי פוסק,
רצף
התמודדויות
אין סופי.
הראיה
את הסביבה
משתנה ומקבלת
זווית אחרת ופורפורציה
שונה.
ההתנהלות
היומיומית
משתנה.
המודעות
לסובב אותנו
עולה כך
שהמהלכים
המתרחשים
סביבנו נעשים
מובנים.
ידי
ביד כתהליך
בלתי נמנע
ההשפעה שלנו
על הסביבה
עולה גם היא.
כשיש
שפע באנרגיה
כשהגוף והנפש
מאוזנים אפשר
לשחרר אחיזה
ולהזין את
הסביבה בלי
חשש למחסור.
הדרך
ארוכה ורבת
שלבים אבל היא
דרושה להתפתחות
מובנת ונכונה.
הדרך
חייבת להשתלב
ולהתחבר כחלק
בלתי נפרד מהסביבה
כדי להמשיך
ולהתפתח.
ניתוק
והתרכזות ב"אני"
בלבד ,התעלמות
מן האחר גורמת
להתפתחות מוגבלת.
להשפעה של
היחיד על
הסביבה יש
זיקה ישירה על
השפעת הסביבה
עליו חזרה.
הגישה
המודרנית
משכנעת אותנו
שלכל יש סוף.
נכון, לחיים
יש סוף אבל
בדרך הנכונה
הם יכולים להיות
נצחיים.
טאי צי
הוא ככלי ביד
היוצר,
והיצירה היא
יצירת החיים
,היצירה
הגדולה מכולם.
השאלה
באיזו דרך
בוחרים
להתמודד בקרב
החיים, הקרב
הגדול.
2.10.2002
הבר
עמר , לומד 6
שנים טאי צי ,
שנתיים קונג
פו, למד אצל
גרנד מסטר Kei
Cheong Sau.
