1 מבוא לגישת המים-אלכימיה שלב 3.

מאת: אלדן פרידמן

מים.אלמנט של טבע.המקור והמחייה של כול הדברים, האפלה ממנה צומחים כול שאר החיים.

אלמנט קר ופרוע, תמידי ונע כמו החיים עצמם. המים מקיפים אותנו ברחם אימנו ונותנים את חסדם להרוות את צימאון הגוף ואף את צימאון הנפש לאלו הלומדים להקשיב להם.

גם כשמים עומדים, יש בהם תנועה,אם אין רוח והגלים מפסיקים הם והופכים לאדוות קטנות יותר.כאשר האדוות מפסיקות,נוצרים זרמים עדינים אשר מזיזים את המים ממקום למקום בתוך עצמם.כאשר זרמים אלו מפסיקים, ישנה תנועה חרישית יותר אבל בלתי נראית לעין, תנועת החלחול – אלכימיה בתנועה.

המים מומשלים לרצון החודר כול דבר על ידי התמדה ונחישות עקבית.

אם נהפוך את אותיות המילה "רצון" נקבל את המילה: "נוצר" ואכן רצון ממוקד מגיע לכול מטרותיו , יוצר את אשר ברצונו אולי בגלל הסיבה שהמים והרצון אינם מגלים עניין או התעקשות כיצד לפתור את בעיית "הדרך",אלה מסכימים עם כול צורה ודרך,הם יוצרים את דרכם תוך כדי תנועה,תוך כדי הסכמה עם כול העולה על דרכם.

חוכמתם היא חוכמת ההשלמה,חוכמת קבלת המצב כפי שהוא.

למים יש תכלית אחת: לזרום ולהשתנות. בגלל יכולת מופלאה זו לשנות מצבי צבירה(או מצבי תודעה אצל בני אנוש)וכן לשנות את המבנה והצורה שהם תופסים(אמונות מקובעות לגבי מה שנכון ולא נכון) יש באפשרותם להגיע לכול מקום ולעזוב אותו מתי שהתכלית והזמן ממצים את עצמם.

אותה נחישות עקבית אשר גורמת למים לחדור ולהיות בלתי ניתנים לעצירה, מדהימה בעובדה כי הם אינם עקביים בכיצד הדרך צריכה להיות, מבחינתם הכול נכון, הדבר היחיד שצריך לשמור עליו הוא חוק השינוי והזרימה, רק אליו הם נאמנים רק אליו הם כמהים.

היתוך קר-רגשות עצורים

כאשר כול שאר התנועות מפסיקות כלפי חוץ מתחילה התנועה הפנימית,המים שואפים תמיד להגיע לתכליתם- זמן איננו אובייקט כלפיהם.

אם תעצור את תנועתם או תכלא אותם במיכל יעבור זמן והם יתחילו להמיס ולכרסם במיכל אשר עוצר אותם מלנוע.

אם תשאיר אותם במקום, ע"י סכר, הם יתאדו לשמים ויחזרו בצורת גשם לים, למחזור נוסף שם יוכלו להמשיך את תנועתם האינסופית, המחזורית.

שאיפת המים להשתנות באופן תמידי ושאיפה זו איננה ייחודית רק להם היא אף שאיפת נשמותיהם של כול בני האדם.

בגלל הפחד מהשינוי ומהשונה נצמדים אנשים לאותו מיכל אשר בו מכנסים הם את חייהם ועוצמים עינהם בכול הכוח, שמה יבוא כוח בלתי נודע ויהפוך על פיו את כול אשר ראו וחוו.

כאשר מים אינם זורמים בצורה הטיבעית להם, הם מפנים את תנועתם פנימה- תנועה הנראית דוממת כלפי חוץ אולם היא פעילה ואף מסוכנת יותר.

רגשות כמו מים, שואפים לזרום ולהתבטא בצורה חופשית- כאשר הם נעצרים מפחד לביטוי או בגלל הדחקה עקב פגיעות מילדות, הם אוגרים מומנטום שלילי ומתחילים להפעיל מנגנונים אחרים על מנת לקבל ביטוי.למרבית הפלא במים שנעמדו מתחיל תהליך הפוך-במים העומדים נדלקת אש.אש קרה אך פעילה למדי-אש ההיתוך הקר.

מתחיל תהליך של היתוך קר.במקום לזרום ולהפרות, הם מתחילים להרוס את המבנה שמחזיק אותם,הם מפנים את כוח הזרימה פנימה להמסה ושינוי של הכלי המנסה לעצור אותם מלשרת את תכליתם להשתנות ולהזין בצורה אינסופית.

רגשות אשר נכלאים בגוף עוברים לאחר זמן מה מטאמורפוזה- הם מקבלים עיוות והופכים לאלמנט אשר הורס את הגוף/ המיכל אשר מחזיק אותם.לאחר זמן רב של הדחקה, או המתנה המטאמורפוזה תופסת שני כיוונים: או שהם מתפרצים כמו גייזר חם מהאדמה ומעיפים כול דבר שבסביבה ללא התחשבות בנסיבות או בתוצאות של ההתפרצות ובמקרה השני הם מחלחלים בצורה שקטה אך הרסנית למעמקים ושם הם הופכים למי תהום- מים שקטים ואפלים-מעיין של מרה שחורה- אשר אינם נותנים מנוח אך גם לא נותנים לשום חלום שיש בו אש וזיקה לשינוי לעלות לפני השטח.

במקרה הראשון, ההתפרצות נחוצה על מנת לנקז את הלחץ שהצטבר במערכת העצבים, אך לאחר מכן חשוב שהאדם ילמד לנקז את רגשותיו באופן קבוע שאם לא כן ההתפרצויות הופכות

להיות דרך קבע.ההתפרצויות תופסות צורה אגרסיבית ביותר ללא ידע או הבנה פנימית מה גורם לאדם להתנהג כפי שהוא מתנהג.

במקרה השני,המים נקווים למקום אחד ונדמה כי אינם לעלות ולצוף שוב על פני השטח.

לאדם נדמה כי דבר לא יכול להשתנות וכי המצב הוא כפי שהוא והמציאות קבועה כפי שהוא רואה אותה.

על אף שנקודה זו נראית חסרת תזוזה ומבחינת הרגשות חסרת גמישות או תקווה, היא למעשה יוצרת מסה קריטית של רגשות ,אשר יכולים לגרום להתבקעות קטנטנה באבנים(מערכות האמונה)אשר מחזיקות בתור מחסום את בריכת מי התהום(הרגשות החסומים אשר הצטברו) מלהפוך לנהר תת קרקעי.

אם האדם יאפשר לעצמו ולו לתת לאבן אחת ליפול, יגרום הלחץ התת קרקעי של הרגשות לקריסה ומפולת של כול מערכות האמונה אשר אינן משרתות את מטרתן עוד.

כול אדם יודע זאת ולכן שומרים האנשים בקנאות על תפיסת עולמם- שמה תתפרק המציאות שניסו בכול הכוח להחזיק בה.

אם רק נותנים למי התהום לזרום, הם יהפכו אט אט לנהר תת קרקעי אשר מזיז ומשייט תחת למציאות הקיימת עד שבבוא היום, יקבלו המים/הרגשות ביטוי ויעלו לפני הקרקע ויחזרו למסלולם העליון בביטוי מלא.

במחקרים גיאולוגים גילו שפעמים רבות זורמים מי גשמים לתוך מערה אשר נמצאת בתחתית לוע הר געש.המים נאגרים ללא יכולת לצאת ובעקבות ההתחממות של המאגמה בתחתית הר הגעש הם הופכים לזרז לחץ מפני שהם הופכים עקב החום לאדים.

כאשר האדים מתפוצצים עם המאגמה, חלק מהר הגעש נשבר וחלק יבשה גדול נופל לאוקיינוס ועקב כך נוצרים "צונאמי", או גל הרס גדול אשר מכה בחופים וגורם להרס רב בנפשות אדם ורכוש.

גם את הצונאמי לא ניתן להרגיש על פני המים למרות כוחו הרב והאנרגיה הלכודה בו מפני שכאשר הוא מגיע, הוא נע במהירות רבה ובגלישה תת קרקעית עד אשר הוא מגיח לחוף, אז הוא מתרומם והופך עצמו לגל ענק-מובן שאז זה כבר מאוחר מדי.

אם נדמה את המאגמה אשר שוכנת בתחתית הר הגעש לאנרגיה מטפיסית אצל בני אדם, נוכל להשוותה לרצון הנשמה אשר דוחף את הנפש להוציא לפועל את יעודה.

המאגמה מעוניינת- כמו המים-לזרום, אך כאשר היא נכלאת, היא יוצרת את תגובת שרשרת על המים(או הרגשות) וכך אנו עדים ללחץ נפשי-רוחני אשר מבקש פורקן.

יופי, אז מה עושים עכשיו עם כול ההשוואות האלו?

לחיים יש נטייה מוזרה להראות לך את אותו הדבר מהרבה מאוד כיוונים, על מנת שתבין את הרמז לקראת מה" שנכון לך" תרתי משמע.

בדרך כלל מה שטוב ונכון לך, גם עתיד לקרות, אולם אם יש התנגדויות, לחיים יש דרכים להתפצל כמו נהר גדול אשר הופך ליובלים קטנים וזורם באותה הצורה אך בערוצים מקבילים ונסתרים לעיתים, כך שגם הדרך נעשית שונה ומעוקלת אך היא אותה הדרך.

הרבה פעמים אנשים שואלים אותי איך יודעים מה נכון? האם נכון לזרום עם כול מה שבא וכול מה שמגלה סימני קושי סימן שאיננו זורם? או שצריך להתעקש ולהישאר בנקודה מסויימת עד נקודה מסויימת שבא יש שינוי ועוברים לשלב הבא?

אין תשובות מוחלטות במקרים אלו, להיפך, שתי התשובות נכונות אך הן תלויות בסיטואציה.

לדוגמא: אדם נמצא במערכת יחסים והוא איננו מסופק ממנה, כיצד ידע אם עליו להמשיך עם מערכת היחסים או יותר נכון לוותר לעזוב?

לפני שחושבים על מי נפגע איך ולמה, צריך לבדוק היכן נעצרה הזרימה, שכן גם המים הנעצרים במחסום של אבן או ענף שבור עוקפים את המחסום אולם אינם מתעלמים ממנו.

הם לוקחים אותו כנתון ועובדים תחת הנסיבות על מנת לייצר את הזרימה הטובה ביותר והטבעית לאותו מחסום, אך אין הם מפלסים דרך אחרת,המים יוצרים דרך תוך כדי שהם עובדים עם המחסום, מרוב שזרימתם חלקה נדמה לעינים כי הם חולפים דרכו,מה לעשות שהטבע כה מדוייק וחסכוני באנרגיה.

בני אדם מנסים לעקוף את המחסום מבלי להתייחס אליו ובכך הם אינם זורמים אלה עוצמים את עינהם ומקווים לטוב.

התעלמות איננה אופטימיות, זו התעלמות מהמציאות.אין דבר שנוצר ללא סיבה ולכול דבר יש את מקומו ביקום,גם למחסומים שלנו.

3

תפקיד המחסום בין אם הוא רגשי,מנטלי,רוחני או כלכלי לשמש כמקום להבנה כיצד לשפר את יכולת הזרימה, רק בגלל שהפתרונות אינם באים בקלות ומהר כפי שהיינו רוצים אין זה אומר שחיינו לא יכלו להיות חלקים,זורמים,עשירים ומעניינים מאשר הם כיום.

אי היכולת לראות את הפתרון או את הזרימה המועדפת איננו אומר שהוא איננו שם.

אומר הדבר כי ייקח לנו עוד זמן מה להבין את הסיטואציה ועוד זמן על מנת להפסיק להילחם בה.

משתיתום המלחמה, תחל הזרימה, אשר תגרור אחריה לזמן מה ,סיפוק ותחושת יצירתיות אשר מלווה בשלווה עד אשר יופיע המחסום הבא.

על השאלה האין התעקשות על מציאת פתרון מהווה ניגודיות לזרימה' אני יכול לומר שעד שלא למדת להסכים בפנים עם מה שקיים לא תוכל לזרום. זרימתך תיהפך לבריחה אשר לא תסתיים עד אשר תלמד כיצד לא להתנגד.חוסר התנגדות איננו אומר חוסר עמידה על עקרונות ועל החשוב לך, זרימה יכולה להוות עמידה על עקרון ואף הצלפה בהתנהגות האחר כשם שגלים משתברים על החוף וגורמים נזק לזמן מה, אך נקודת המוצא חשובה היא.

גם כשמפעילים את כוח הזרימה בצורת התנגדות, צריך לדעת כיצד ומתי להפעילו.

ילד אשר רוצה לאכול סוכריות ממותקות לפני השינה ואימו עוצרת בעדו מפאת דאגה לשיניו,

עושה זאת מתוך מחשבה על טובת הילד. אך עבור הילד, נעשה לו דבר רע אשר מונע ממנו תענוג וסיפוק.הזרימה מאפשרת לומר לילד כי הוא יקבל את הממתק מחר בצוהריים ובכך להסב את האנרגיה הקשיחה של האיסור לתקווה למחר והבנה כי הדבר נעשה בעבורו ולא מתוך רוע לב.

יש להבין כי אין מדובר בהתקשחות הלב, כי אם ביציאה מהשיגרה, אין מדובר באבחנה חדה מה כן ומה לא' אלה גילוי זויות ראיה מחודשות כלפי מה שכבר נמצא.לראיה אנו מצביעים על עצמנו כאשר אנו מבקשים כי כול אשר אנו רוצים ינתן לנו אך כאשר אנו ניתקלים בסרוב, אנו נכנסים למגננה ולא מוכנים לכול דעה אחרת בנושא.התנהגותו של הילד איננה נמוגה עם הגיל, היא פשוט משתנה. היא הופכת נוקשה ומגלה עויינות כנגד כול העומד כנגד חוסר הרצון לבטא את עצמנו בהתאם למותר ולאסור.שימו לב כיצד משתנה דעתנו בהתאם לאדם מסויים כאשר אנו מבקשים כי ינהג לפי רצוננו וכיצד אנו מגיבים כאשר אין הוא נענה לרצוננו, היכן נעצר הכעס? האם הוא לא נשאר אצלנו? ומה עושים אנו אז,אם לא לקטר כיצד כול העולם כמנהגו נוהג אך אנו בשלנו נשארים.היותך פתוח לשינוי משמעו לקבל את האחר והשונה, משמעו לתת לאחרים לחיות את האמת שלהם תוך זרימה משותפת לשלך צד לצד, כנהר מקביל לשלך,כאדם המפרה את עצמו ע"י נתינת מקום ורווח לאחרים מתוך התחשבות בנתוני שטח שהם התנאים שבהם אתם נמצאים והמבנה הנפשי של האדם העומד מולך, כשם שלמים חוקיות משלהם כיצד לזרום לעיתים אף כנגד כוח המשיכה.

הדומה והשונה בין אדם לאדם מתבטא בתפיסתו את האחר.

ככול שתפיסתכם את האחר מוגבלת וצרה, כן תופסים אתם את עצמכם כמוגבלים, קטנים וכעוסים.נתינת מקום לאחר לגדול מאפשרת הבט רחב יותר של תפיסתכם את עצמכם.הרבו בתרגילי מדיטציה על נכונותיכם לספוג את כאב האדם שממולכם אל נפשותיכם ותתפלאו לגלות אילו תכונות נפלאות נוספות תמצאו בעצמכם,זוהי התחלתה של ידידות נפלאה בינכם לאני הנמוך שלכם, אשר במשך זמן כה רב ניסיתם להדחיקו.

אנו מגלים כי כאשר תסכימו לגלות רוחב לב כלפי זולתכם, תמצאו את עצמכם משתנים לא רק נפשית כי אם גופנית, התאים מתחילים להפריש חומר נוזלי אשר משמש כמגשר בין התאים ויוצר מערכת מיסוך(מלשון סיכה) או אז עובר הגוף למצב שבו האינטילגנציה שטמונה בו מתחילה לתפקד כיחידה אחת הומוגנית-בזמן זה מתחיל המוח לשחרר חומרים אשר עוזרים לריכוך והבנת המצב האנרגטי שבו הינכם נמצאים, או אז יכולת התמזגות של הגוף לסיטואציה הופכת קלה יותר,הגוף עובר מטאמורפוזה גנטית ומתאים את עצמו ברמות נוספות לאווירה,במילים אחרות הרטט שלכם עולה עם יכולת שילוב מוטורית חדשה, היכולת לנוע כיחידות עצמאיות אך מחוברות טלפתית לשאר הסובבים והמתרחש ובכך להקל על יכולת השינוע ממצב למצב בקלות יתר.

במילים אחרות התאים עצמם הופכים לחלק אינטגרלי מהמערכת להטמעת האדם בסביבתו, לא רק דעותיכם משתנות אלה הצורה שבה מתאים הגוף את עצמו לסביבה שבה הוא חי.

מה עלינו לעשות כאשר אנו מגיעים לצומת של מידע? האם עלינו לעצור בכול פעם ופשוט לתת למוח לעצור ולחשוב בצורה אינסופית כיצד עלינו לנהוג, או שפשוט עלינו לזרום עם הנתונים הטבעיים מבלי ללכת לשום כיוון מוגדר סתם כך? התשובה איננה כה ברורה מפני שישנם פרמטרים רבים אשר צריכים להילקח בחשבון,אחד הפרמטרים הוא הבנת הנסתר על הגלוי.

יש בידם של בני אדם להתחשבן עד היסוד על כל שקל ופרוטת אנרגיה שהם רוצים להוציא כאשר הם הולכים למסעדה,אך הם לא יעצרו לשניה לחשוב מה נותנת להם התנהגות פאסיבית

במערכת יחסים. מומשל הדבר לכוורת דבורים שבהם הדבורה המלכה יוצאת לפגרה ושאר הכוורת אמורה לתפקד ולהמשיך להטיל ילודים חדשים מבלי יכולת ההולדה הטבעית.המנגנון הטבעי לא מתקיים שם יותר.כיצד ניתן לבקש או לצפות כי אותה כוורת תמשיך להתרבות ולצמוח מבלי מנגנון רבייה טבעי? הכוח האבולוציוני הטבעי של הכוורת יעלם וכן של מערכת היחסים.לכול מערכת יחסים יש כוח או מומנטום טבעי, אותו כוח הינו כוח הגילוי/היצירה מחדש. כוח הגילוי והשינוי הם זהים,מפני שכאשר הנך משנה דבר מה בהתנהגותך או בראייתך את הסביבה , המציאות הופכת שונה בעינך ובכך הנך מגלה אותה מחדש-אינך ממציא אותה אך הנך בהחלט מרענן את תפיסת המציאות בניחוח חדש וירוק.

אם תתנו לעצמכם שהות קלה להתבונן במערכת הסבוכה הנקראת "חייכם", תראו צורות אשר אינן משתנות במשך המערכת ,נתיבי זרימה אשר קבועים ובכול פעם שאתם נתקלים במחסום. המחסום הוא הבחירה הקבועה אשר בוחר כול אדם בכול פעם שהוא נתקל בסיטואציה דומה לאחת אחרת בעברו. הפתרון אף הוא הופך להיות דומה בכול פעם.

נדמה כי לא תיתכן דרך אחרת. כי לא יתכנו תכנים אחרים,או רעיונות חדשים כיצד לתפעל את מערכות היחסים בזמן שהן נכנסות לקושי שהרי איך אפשר לצפות מכם שמשהוא ישתנה אם אתם רגילים לפעולה מסויימת בכול פעם שישנה פעולה אשר איננה מוצאת חן בעינכם?!

על מנת להסיט את נתיבי הזרימה מהדרך הקבועה שלהם יש לבחון את הנתיב עצמו הלוחץ עליכם או מפריע לכם,במילים אחרות אם הייתם מעוניינים לזרום אחרת?

אם כן מה היא זרימה אחרת?

זו היא זרימה חלופית אשר נובעת מהבנה מעמיקה של הלב כיצד לא ליפול במלכודת הפתאים הנקראת "הוא עשה לי",חישבו על הטוב ביותר שאתם מסוגלים לדמיין עבור עצמכם,חישבו על מנת אושרם של אלו אשר נותנים לעצמם להיטמע בעולם ולקבל על עצמם את מרותו של חוק הגורל אשר אומר: אין לי כול השפעה, אני אך ורק אמצעי להכניס משמעות אל תודעתי.טיב המשמעות היא טיב חיי,עומק המשמעות הוא עומק חיי,אינטנסיביות הרגשות שלי ועוצמתם מראה באיזו רמת מתח אני מעונין לחוות את חוויותי, שאיפותי מראות על גודל מרחב התודעה שלי אשר קורא לי להמשיך ולקיים בו את הדבר הנקרא "חזון".

החזון משמש כמרחב פוטנציאלי להתממשות נתיבי הזרימה החלופיים לאלו שקיימים היום.כלומר החזון מראה את הדרך החוצה מהמבוך של הסיטואציה הלא נעימה שבה אני נמצא.

החזון מוכרח להכיל את הדרך החוצה שאם לא כן הוא לא היה חזון.החזון הוא פוטנציאל של חלום גבוה אך עליכם למצוא את הדרך אליו לבד.לזכות היקום יש לומר שכאשר אדם מתקדם או מעוניין להשיג חלום זה והוא מחליט ללכת בדרכו של החזון, היקום שולח אלפי כוחות אשר יעמדו בדרכו ויחד עם זאת הוא מספק כוח אחד אשר תומך בו ללא הפסקה :הידיעה שאין דרך אחורנית.ברגע שאתה נעשה מודע לחזון שלך אתה לא יכול לעצום את עינך שנית.

ללב יש דרך שלא כמו כספת להיפתח על פי רצונו ולא על פי פקודה או צו. לעיתים למורת רוחנו לא בזמן המתאים לנו. בכול פעם שהוא נפתח אנו מרגישים נינוחות, כאילו המלחמה הפנימית הפסיקה לדקה או שתיים ולנשמה יש סוף סוף זמן לומר את שלה.אך לאחר זמן קצר ללא הודעה מראש, נסגרת הכספת עד הזמן הבא שבו היא תפתח וזה הזמן שבו חוזר האגו לשלוט ורודה בחיינו ומביא את כול הצידוקים ההגיוניים מדוע עלינו לחזור לשגרת חיינו או לנתיב הזרימה שהיינו מורגלים בו.

כמו שכסף בא מלשון "כיסופים" כך נכסף ליבנו להיפתח שוב ושוב מתוך ידיעה ברורה שבכול פעם שיפתח יכווה שוב וירגיש במלא עוזה את עוצמת פגיעתם של הרגשות אשר עדיין שרויים במאבק כנגד הגורל.

אך שוב ושוב לא משנה מה אומר ההגיון והלב הפגוע, יחדור ויחלחל ללב דרך מעטה השריון ולא משנה כמה עד כמה הוא עבה, קולה של מנגינה עדינה או סרט אשר ימצא השתקפות ודרך להרטיט את ליבנו, או אפילו מחשבה שובבה אשר תזכיר ללב שנסגר- את ייעודם האמיתי של הרגשות: לזרום עם מה שיש ולא לעצור, רק לחוות.רק להיות .

משיתרגל (מלשון תרגול) אדם חוויה זו, לא יוכל לומר לעצמו "אני יודע", כול אשר יוכל לעשות הוא להישאר מופתע ומתפלא כאותו ילד אשר רואה בפעם הראשונה את הים על כול צבעיו ריחותיו ועוצמתו.

אין לאדם ברירה אלה להתמסר ועדיף מתוך אהבה והסכמה לגורלו, שכן כול דרך אלטרנטיבית תשחק,תחלש,ובסופו של דבר תכנע לכוח הבלתי נמנע של הזרימה,כוחם של המים היודעים את סוד כול הרגשות,סוד הזרימה האינסופית.

גיליון מס' 5

ירחון עבור שינוי תפיסת עולם ואומנויות לחימה סיניות

אוקטובר 2002

הודעות!

1.בכול יום ראשון מתקיים ערב פתוח על שבו נעשית עבודה על פיתוח מודעות דרך תקשור,מדיטציות וטיפולי הילינג הדדיים בין האורחים.

הערב מתחיל בשעה 19:30 ומסתיים בשעה 10:15.

עלות הערב 50 ₪ למשתתף,נא להודיע מראש טלפונית (לאלדן פרידמן) על הגעה לכול ערב על מנת לשמר מקום מראש.

2.שיעורי הסאן דא ביום שישי פתוחים לקהל הרחב גם לאלו המתאמנים באומנויות לחימה אחרות ולאו דווקא סיניות.

השיעורים מתבצעים בבית ספר רעות רח' צ"הל 41 קרית אליעזר חיפה משעה 15:00 עד שעה 16:00.

יש לתאם עם אלדן לפני ההגעה לשיעור.

נ.ב:שיעורי סאן דא הם שיעורים של קרב מגע מלא סיני(chinese full contact).

ההשתתפות מותנת בשימוש בציוד מגן מלא.

3.בקרוב יפתח אתר אינטרנט של בית הספר והעיתון " דרכים לזרימה".

ניתן לשלוח מאמרים וכתבות או נושאי מחקר בתחום לאלדן לדואר אלקטרוני:

waystoflow@hotmail.com