לכבוד משאבי אנוש

כנות - מפתח לשפע.

"כנות היא ביטוי עצמי אמיתי" / ברוס לי.

מדוע כנות?

מכול הדברים אשר נדרשים מאדם -המתאמן באומנויות לחימה –לפתח, כנות היא אחת התכונות הקשות לשקידה ועימות.

כנות מאפשרת את היכולת לחסוך מעצמך גישות מוטעות כלפי האימון ובכלל.

קורה לא פעם, שתלמיד הצועד על מסלול שגוי במונחים אישיים, בין אם מדובר בסגנון אשר לא מתאים לאופיו ובין אם מדובר בהכרה לגבי פעולות אימון אשר אינן מקדמות התפתחות רוחנית, נידון לכישלון מלכתחילה.

כנות איננה תכונה מולדת. היא איננה תמימות. למרות המכנה המשותף של יושר הטמון בשתיהן ,כנות מהווה שער ומפתח לראיה מפוקחת של המציאות שיצרתי.

תמימות מאפשרת שכוונת הלב תישאר טהורה ונקייה ללא הקשר להבנת הדרך.

תמימות שומרת על ראיה מחודשת ופלאית של הדברים, כמו ילד קטן הרואה כל דבר כאלו בפעם הראשונה, דבר זה מאפשר למידה מואצת ללא דעות קדומות המעקבות את הלמידה.

זו הסיבה שכאשר תלמיד לומד סגנון חדש, אחרי שהוא למד סגנון אחר בעבר, קשה לו להינתק וללמוד תנועות חדשות, מבלי להכניס ידע קודם.

תופעה זו קוראת מפני העדר תמימות.

אולם כנות היא דבר שונה בתכלית.

כנות נותנת לבעליה את הכלים לדעת מדוע הוא רואה דברים כמו שהם.

אדם בעל כנות גבוהה, הסובל מהעדר תמימות, יוצר בחייו כאב רב, מפני שהוא רואה את הסיבות אולם אין לו את הגנת הלב הטהור.

השילוב של שניהם יחדיו יוצר תלמיד למופת ואדם שמח ומשוחרר בעל מודעות גבוהה.

הסתכלות חדה תאפשר אבחון לגבי מה הן האפשרויות העומדות לרשותנו, ומה הם חסרונותינו.

האבחון מתאפשר, מפני שתכונה זו (כנות) גורמת לזיהוי וראיה ברורה יותר של המצב העכשווי , או לחילופין, נוצרים בידנו כלים העוזרים במעבר לשלב הבא.

השלב הבא, הוא הבחירה הנכונה ביותר לאותו זמן, שאני מסוגל לבצע על מנת לקדם את עצמי, לקראת ביטוי עצמי רחב יותר.

ראיה זו נותנת בידי את האפשרות לראות פתרונות פרקטים לגבי הבעיות העומדות בפני.

הבעיות בדרך כלל נסתרות מעיני מפני שאינני רוצה לראותן.

לראות אותן משמע להודות שיש משהו לא בסדר עמי.

דבר שלאגו קשה מאוד לקבל.

זו היא הסכמה עצמית בין אישית, להסיר את צעיפי הערפל מראייתנו את המציאות האישית.

מפני שהמציאות נתפסת בצורה אינדיווידואלית ישנה כאן התחייבות אישית להסרת הלוט איש, איש מעצמו.

בגלל רמת השיחוד הגבוהה של האגו כדאי לקבל עזרה מבחוץ –כגון מורה או מדריך רוחני- אך רוב, העבודה תעשה מתוך רצון לראות את הדברים כהלכתם. תהליך זה נובע מרצון חופשי.

כאשר הייתי צעיר יותר לימים, אמר לי אבי:" באיזה שהוא מקום לאחר שתלמד את כל אשר אתה רוצה ללמוד, תהיה חייב מתי שהוא להמציא משהוא משל עצמך. לבחור את דרכך שלך."

באותה התקופה נראו לי דברים אלו כחלולים וריקים מתוכן, מפני שחשבתי כי אין סיכוי לרדת לרמת העומק והתחכום של הקדמונים , אשר המציאו את שיטות שלמדתי.

לאחר זמן מה, חשבתי לעצמי שבעצם אף אחד לא בונה שום דבר לבד, או אפילו ממציא דבר מה ללא עזרה.

לכול אדם שגילה משהוא בהיסטוריה האנושית , הייתה תמיכה מלאה של אלפי שנות אנושות וידע, אשר הובילו אותו למקום שבו הוא יכול היה לשים עוד אבן בקיר ההתפתחות האבולוציוני.

מעולם לא פגשתי מדען מסוג שהוא אשר אמר לעצמו:" מספיק שאלמד את החומר הנלמד עד היום, יותר מכך אין צורך."

בנפשו של כול חוקר /אמן ויוצר אמיתי, בין אם הוא מדען , מוזיקאי, או אומן לחימה, טבוע החיפוש המתמיד. עלינו להשתמש בידע ובכלים אשר ניתנו לנו ע"י קודמינו, מפני שפעולה שכזו עלולה לחסוך זמן, אולם אל לנו לשכוח כי גם אלו אשר המציאו או גילו את השיטות השונות כגון קראטה, אייקידו, בה גואה ועוד, עשו זאת מפני שרצו להשאיר את חותמם על העולם ביצירה העצמית משלהם.

מה גרם איפה לכול אחד מאנשים אלו לייצר שיטות חדשות, אם לא הרצון העמוק ביותר להביע את עצמם מלפנים ומבחוץ על פי דרכם שלהם.

הרצון להמציא הוא בקשת הנפש להביא לידי הגשמה(מהמילה גשמי – חומרי) את חזונה הגבוה ביותר על עצמה.

רוב השיטות שנקבתי בשמותיהם הומצאו בערך לפני 100 עד 150 שנה, טיפה בים בהתחשב בהיסטוריה הארוכה של לחימה בקרב בני אדם.

בהיסטוריה של אומנויות הלחימה ישנה מסורת ארוכת שנים של כיבוד דרך הקדמונים ושימור מנהגי העבר. דרך זו מצוינת ביכולתה להעביר ידע ותכונות רצויות לדור הבא, אך אותה דרך גורמת במידה לא מועטה לפרגמטיזם ושמרנות יתר, אשר מונעים חשיבה יוצרת ומפתחת.

במזרח ישנה נטייה לחשוב שכול דבר ששורד הרבה זמן הוא טוב ומשובח, על אחת כמה וכמה היה צריך אומץ רב להכריז לפני 100-150 שנים, על המצאת או גילוי שיטה חדשה.

דרך השנוי היא כי כל דור ישתמש ויכבד את דרכי העבר ויעבור הלאה לדרך חדשה משלו, למעשה זו הייתה תמיד מאז ומעולם דרך האבולוציה וההתחדשות.

קיבעון מכול סוג שהוא יביא לשיממון רוחני תחילה ומאוחר יותר לסוף פיזי של כול תחום.

גאונות- כנות עצמית בפעולה.

ברוס לי טען שאומנות לחימה אינה יכולה לשרת שני אנשים באותה מידה.

היות שלכול אחד יש מבנה גוף ואישיות שונה, אופי האומנות צריך להשתנות בהתאם לתלמיד.

הוא דרש מעצמו מגוון רחב יותר של ביטוי – ביטוי אשר יוכל להכיל את כל ציפיותיו האישיות מהאומנות.

ביטוי עצמי הוא ההכרזה הכי חזקה ביקום, זה לומר : פעולותיי מייצגות את אשר אני חושב על עצמי. צורת ההבעה דרך התבנית היא דרך אמירה :זהו החזון הגבוה ביותר שלי אשר הנני יכול להביע דרך גופי בתנועה.

בשנות ה60, כאשר ברוס לי החל ללמד את רעיונותיו המהפכניים לגבי אומנויות הלחימה, הדבר גרם למירמור רב בקרב אומני הלחימה האורתודוכסים- מסורתיים.

הוא טען שתבניות גורמות לפרגמטיזם מחשבתי(כלומר לחשיבה מרובעת ומוגבלת להיצע שיש בתבנית )ולצורת התגובה המוכתבת בתבנית, במקום להגיב בהתאם לתחושה ולאנרגיה של היריב בזמן אמת.

התבנית היא יותר מאוסף כלים אך התבנית איננה מלמדת קריאת שפת גוף, אינטואציה, תגובה בזמן אמת ועוד.

לשם כך דרוש תרגול "חי". אולם נוצרה בעיה, כיצד מלמדים דרך ללא עקבות, שיטה הבנויה על עקרונות בסיס ללא מבנה. אם הכול נכון, מה לא נכון? האם יש טכניקה שגויה או לא מתאימה?

מבלי להיכנס לעומק התורה, ברוס לי ניסה להסביר שבסיס כול קרב מובנה על צורת התמזגות עם היריב, בהתאם לתגובת היריב, יוצרו אין ספור אופציות למענה לתנועה מטעם היריב.

עקב כך הוא סבר, התבניות הנלמדות יקפיאו את צורת החשיבה היצירתית והאינטואיטבית של האדם המתאמן והוא יגיב בהתאם למה שהוא למד ולא למה שנכון לאותו הרגע.

כמובן שזו איננה האמת היחידה ובודאי שלא לגמרי נכונה, מפני שהתבנית מלמדת פתוח כוח ייחודי והבנה עמוקה להקשרי תנועה אנרגטית נכונה, דבר אשר לתלמיד מתקדם עדיין קשה לתפוס. שלא לדבר על שיטה ללא גבולות ודרך ללא עקבות.

רק אדם אשר האינטואיציה שלו לזרימה תנועתית מפותחת ברמה גבוהה יכול לזרום מטכניקה לטכניקה ללא שינון מסגרתי כמו בתבנית.

אולם כאן מגיע החלק החשוב: ברוס לי היה גאון פלוסופי ותנועתי ולכן זו הייתה האמת שלו.

קשה מאוד להסביר לציבור הרחב, את כל מגוון קשת האפשרויות העומדות בפניו, בזמן שרוב הזמן, עיני האדם שרק התחיל להתאמן נעוצות במה שיש לפניו.

לא ניתן לעקוב אחרי גאון, ניתן רק לחקות אותו ודבר זה תמיד יוצא עלוב.

תפיסת הגאון מובנת על הבנה שאינה לינארית. על מנת להבין איך להגיע מנקודה א' לנקודה ד' אין לו (לאדם גאון) צורך לעבור דרך נקודות ב' וג'.

הוא פשוט עוקף אותן על ידי סוג חשיבה שונה הנקרא ראייה (על כך אסביר במאמר אחר, שמסביר מדוע ראייה שווה ליכולת).

בפני ההדיוט מהרחוב אין את האופציה להבין עד כמה דרכו מוגבלת וחסרת מעוף ומשום כך תורה זו (תורתו של ברוס לי) איננה רלוונטית כלפיו.

לגבי ברוס לי זו הייתה כנות.

כנות לדעת את האפשרויות שעומדות בפניו וללכת עמן עד הסוף. למרות כל חילוקי הדעות והכעס מצד הקולגות למקצוע שעטפו אותו

כנות זו פתחה שער לעושר ושפע רוחני ופיזי ופרצה דרך לכול הרוצים לדעת עד היום. לדעת כיצד לממש את הפוטנציאל הטמון בכול אחד הרוצה חופש ממגבלות המחשבה ותנועה או מסורת.

כנות מפתח להבנת השיטה.

עיקרון כול שיטה מושתל בלבו של ממציא השיטה.

ללמוד ממורה משמעותו ללמוד את המורה.

על כן נאמר המורה הוא השיטה.

ללא מערכת יחסים עם המורה, עיקרון היסוד של השיטה אינו מועבר, אפילו אם המורה רוצה מאוד ללמד והתלמיד רוצה ללמוד.

כול מורה רוצה יותר ללמד מאשר התלמיד רוצה ללמוד. ממש כפי שאומרים שיותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.

המורה האמיתי תמיד מרגיש את הלחץ להעביר הלאה את אשר הוא למד מקודמיו, אך הוא יכול לברור את יורשיו למסורת בקפידה דקדקנית עד מאוד, עד אשר יראה כי התלמיד הגיע לשלב שבו הוא "הרוויח ללמוד את רזי השיטה".

כמובן שישנם מקרים "שרזי השיטה" נלמדים בהתאם לתזרים הדולרים הנכנסים לכיס המורה, אולם לא על סוג מורים אלו אני כותב.

ישנה סיבה טובה מאוד מדוע דברים אלו נשמרים בקנאות.

לגבי מורים מהעבר הרחוק, הידע המועבר שימש לא פעם ככלי הגנה טוב (בזמן שהרובה עדיין לא היה בפעולה), אך היום אין לכך משמעות יותר.

הסיבה היא פנימית לחלוטין.

הסיבה שרוב המורים הטובים, אינם פותחים את סודותיהם בפני הקהל הרחב היא מפני שלב השיטה היא פתח ללבו ותודעתו של המורה.

המקום הנקי ביותר ואולי החשוב והגבוה ביותר בלבו של אמן כלשהו, הוא מקור היצירה ואת זה לא כל אחד רוצה לפתוח.

בימים אלו של אלימות מוגברת ושנאה תהומית בכול מקום אפשרי, אין לכך שום קשר ליכולת לחימתית או סוד מקצועי.

הכנות שהמורה השקיע על מנת לפענח את לב השיטה ( או את עצמו) דורשת ממנו להעביר את אותה נקודת איכות (ולא משנה מה היא) לבא אחריו אשר נושא בלבו את אותה איכות בלתי מלוטשת - THE DIAMOND IN THE ROUGH.

כיצד להתאמן בכנות.

רוב אומנויות הלחימה בנויות על סדרות תרגילים מובנים, או (תבניות, קאטות, קיון, פומסה וכלו). אין דרכים רבות וטובות יותר, על מנת להעביר את הידע והמסורת, בצורה מדויקת ככול האפשר- וכן מבלי לפגוע "בכוונת המשורר".

הדבר החשוב ביותר הוא: לעולם, לעולם לא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

תמיד לשמור על ראש פתוח ולחקור כול דבר שניתן לך.

עם זאת יש צורך באמונה חזקה בשיטה ובדרך המורה.

ללא אמונה במורה, הדבר יהיה לא רק לא יעיל אלה אפילו מטופש.

אימון ללא אמונה בדרך או במורה מוביל את האומנות לכלי להפחתת משקל ופעילות ספורטיבית גרדה ומונע את המטרה האמיתית של האומנות: גילוי עצמך.

האמרה: "נעשה ונשמע" תופסת לגבי האומנות לחימה כאשר התלמיד אינו חו

קר אם המורה צודק או לא.

אלא, חוקר את החומר הניתן לו. אין בידי האדם המתחיל את אימוניו מספיק ידע, או מעוף על מנת לראות את אשר המורה עבר ממרומי זמן אימוניו.

מסיבה זו דרושה אמונה. לא אמונה עיוורת או קנאות המובילה לתוצאות הפוכות מגילוי עצמי, אלא אמונה שהמורה יודע לאן הדרך יכולה להוביל אותי.

אין מעצור גדול יותר לצמיחה והבנה מאשר פנאטיות מכול סוג שהוא, או אמונה כי דרכי היא הטובה ביותר.

כל המורים הגדולים שפגשתי אמרו לי כי זה תמיד תלוי באדם ולא בשיטה.

"הקסם" שבכנות.

רוב הזמן נדמה לי, שהתלמידים מצפים בזמן האימון לגלות איזה שהוא קסם "אוריאנטלי", אך אינם דואגים להשקיע מחשבה בונה איך ליצור את הקסם.

משהוא חכם אמר פעם: "על מנת לצאת לחופשה עליך להצטייד בעין חדשה ולא בשינוי נוף."

משפט זה מביע היטב את ההיבט הפנימי של התרגול.

אין בכוונתי לומר לכל מתרגל כי עליו ליצור אומנות או סגנון משלו

אומרים : "עשרה תלמידים, עשרה סגנונות." כלומר כול אחד מהתלמידים מעצב את הסגנון לפי ראות עיניו ורצונו.

דבר זה קורה עם או בלי כוונה מפני שלכול מתרגל יש פרספקטיבה שונה לגבי האומנות.

רק לאחר שהתלמיד נכנס פנימה אל תוך עצמו הוא יכול להתחיל להסיר את הלוט מעל הקסם "האוריאנטלי" ולגלות את הקסם הטמון בו.

לתנועה חדשה אין משמעות אם היא לא מייצגת תוכן פנימי הנובע מהכרת עצמי מחודשת.

אותה התנועה המתורגלת בלב מלא ובראש נקי, תקבל תכנים שונים ושערים מדהימים יפרצו בתודעה בזמן אימון שכזה.

התנועה יכולה לקבל משמעות רק לאחר שהמתרגל חש כי היא ייצגת את אופיו האישי נכון לאותו רגע.

על מנת לדעת מה דורש אופיו הפרטני מהתנועה עליו להיות קשוב מאוד לעצמו וכן להסיר קליפות רבות המפריעות לאומנות לקבל צורה מזוקקת.

הקליפות יכולות להיות רצון לכוח, רצון למהירות מקסימלית, רצון לנצח בקרב או בעבודת זוגות, שחרור לחצים ועומסים נפשיים הנובעים מדרישות האגו וכל'.

כנות ומערכות אמונה.

ההכרה מה אני מייצג בחיים ובאומנות לחימה, מתבצעת על ידי הבנה של מערכות אמונה או התכנות המנטלי שלי.

הסתכלות בוחנת (ובדרך כלל כואבת) תראה לך כי בדרך כלל הנך מאמין לדברים שלמדת מהסביבה, או שקבלת על עצמך כעובדה מוגמרת בתור טבע המציאות.

לדוגמא, אם כשהיית ילד קטן, אמרו לך שהעולם הוא מקום מסוכן ועליך להיזהר ממנו, מפני שכולם רוצים לקחת את מה שיש לך(אמונה של אחרים).התגובות והלך החשיבה שלך יהיו בהתאם לאדם החושב שהעולם הוא מקום מסוכן, על כן אנשים יקשו להתחבר עם אדם שמפחד כל כך.

דוגמא אחרת: אם בזמן שהיית ילד, היית נתון להטרדות והצקות מצד ילדים אחרים, מניסיונך ומהחוויה האישית שלך אתה עלול להוציא את אותה המסקנה כמו בדוגמא הקודמת(שהעולם מסוכן) והתוצאה תהיה זהה.

שינוי התכנות המנטלי, בא להראות לך שאם תשנה את התייחסותך לטבע המציאות, אתה עלול לגלות שהמציאות סביבך משתנה ומגיבה בהתאם למה שתשדר אליה.

לא סתם נאמר "כשאתה צוחק העולם צוחק אתך וכשאתה בוכה אתה בוכה לבד."

טבע הדברים שאתה רואה ומרגיש נובע מהנחות זמניות בקשר למציאות שאתה חווה.

ההנחה שהמציאות היא כזו או אחרת, גורמת לך להגיב ולפעול על פי דרכה ובמובן זה אתה תמיד צודק כאשר אתה אומר: העולם הוא כזה או אחר.

במובן אחר אתה גם טועה מפני שהמציאות נוצרת ע"י מחשבתך ומחשבת אחרים ולכן היא יכולה להיות גם אחרת.

כנות לגבי מערכת האמונות שלך תוביל אותך לביטול התכנות הלא רצוי (זה אשר גורם לך צער, כאב ,כעס ולא משרת את מטרתך עלי אדמות) וכשר תשנה אותן תהיה משהוא אחר.

אופייך לא ישתנה אולם צורת החשיבה וההתייחסות כלפי אשר קורה לך ישתנו לבלי הכר.

ישנן דרכים רבות לשינוי וגלוי מערכות אמונה לא רצויות.

אחת מהן היא מדיטציה שמטרתה לחבר אותך לקול הפנימי, זה שתמיד נוכח, רואה, שומע ולא נותן לישון, כאשר משהוא לא תואם את האמת הגבוהה ביותר שלנו.

דרך אחרת היא למצוא מורה ברמת מודעות גבוהה משלנו, אחד שרואה היכן אנו משקרים לעצמנו ותפקידו לחשוף את הויתורים שאנו עושים לעצמנו במסע גלוי העצמי.

מניסיוני, מורה שכזה יכול לגרום לנו להרגיש שאנו מאבדים את זהותנו העצמית, מפני שהוא גורם לך לאבד את הדברים שתפסת אותם בתור אמת מוחלטת.

השינוי יכול להיות הדרגתי או מהיר כברק – בדרך כלל ההבנות הן מהירות מאוד.

השינוי מביא לפתרון של תרחיש אשר חוזר על עצמו שוב ושוב.

לדוגמא אדם מסוים מתרגז מכך שצופרים לו בכביש בזמן שהוא עומד ברמזור.

ע"י התבוננות במקור הבעיה (במקרה זה, שהאדם הצופר לחוץ ועצבני בלי קשר אליו בכלל) עוד לפני שהוא מתחיל להתרגז הוא יכול לנטרל את תגובת ההתרגזות ולחסוך מעצמו בזבוז אנרגיה ועצבים.

ברגע ההבנה, התבנית של התגובה נסגרת ועוד לקח נלמד.

הבודהא אמר פעם: "עלינו להתייחס לכול אדם שאנו פוגשים כאילו זכה להארה."

הכוונה שכול אדם שאנו פוגשים מייצג ומשקף משהוא באופיינו החבוי ועל ידי כך הוא נותן לנו אפשרות להכיר את עצמנו יותר טוב.

כנות וסילוק פחדים.

לכול אדם המעונין להתעמת עם פחדיו כדאי לעשות דבר אחד להישאר מספיק זמן במקום הפחד.

מספיק זמן איכותי במקום הפחד – כלומר ברגע השיא - יגרמו לו להתמוסס ולהעלם מחייכם לנצח.

בוא ניקח דוגמא נפוצה מעולם אומנויות הלחימה. הפחד מהתמודדות עם יריב מפחיד וחזק מאתנו.

ככול שנבחר להתעלם מהעימות או לברוח מהתקלות עם אותו אדם, נגלה שהפחד רודף אחרינו ומציק לנו בדרכים שונות גם כאשר איננו במפגש עם אותו אדם.

על כן נאמר :"הפחדן מת אלף פעמים והגיבור מת פעם אחת."

איננו חייבים לנצח בעימות, עצם העמידה בעימות, עצם היותנו שם, עושים את המקסימום לנצח יביאו אותנו למצב של שלוות נפש בפעם הבאה.

זכרו לא אמרתי חוסר זהירות, או שאננות אלא שלוות נפש כלפי המתרחש.

פחד עובד על עיקרון של רטטים משתנים.

פחד כמו כל סוג אנרגיה עובד על עקרון גלים ההולכים ומעצימים את עצמם.

ברגע השיא נפתחות שתי אופציות:

האחת, לברוח ואז הלחץ ירד בצורה משמעותית אך יחזור על עצמו בסיטואציה שונה במקום וזמן אחר.

השניה, להישאר במקום ולראות מה יקרה. לאחר שהגל יגיע לשיאו הוא יטמיר את עצמו לדבר מוזר והכי פחות צפוי: אהבה.

מדוע אהבה? ובכן את זה יצטרך הקורא לגלות לבד.

היופי שבכנות הוא, שזו נטייה טבעית של אופי האדם להכיר את עצמו מקרוב.

אין בכך מאמץ וחריגה יוצאת מן הכלל, העבודה הקשה נעשית בעת התהליך עצמו, ממש כמו בתהליך ריפוי פצע פיזי.

זו נטייתו של הגוף לתקן ולשפר את עצמו אם מספקים לו את התנאים המתאימים, מערכת אחר מערכת, עד אשר מגיעים לאיזון.

הריפוי עצמו דורש אנרגיה רבה מהגוף וכן הכנה והתמקדות במקור הפגיעה- אולם כל השאר "נעשה לבד."

ההכרה בתכולה הפנימית ויכולותיה לשינוי עובדת כסכין גילוח חם על חמאה – היא איננה משאירה מקום לספקות והיסוסים.

כפי שאמרו לפני: פחד הוא מקום שעוד לא גילה אהבה.

אלדן פרידמן

20/3/01

גיליון מס' 3

ירחון עבור שינוי תפיסת עולם ואומנויות לחימה סיניות

אפריל 2001