1

 

האומנות - כדרך להבנת ייעודך.

 

על אסטטיקה:

 

האומנות ככול אומנות אחרת, מכילה בחובה את הדרך שבה את/ה אוהב ורוצה להביע את עצמך.

 

התנועה מגלה לעין הרואה, את אשר אתה חושב על עצמך.

 

כאשר התנועה אינה זורמת, הדבר מראה על התנגדות רגשית לטבעי ולנכון.

 

הטבעי והנכון הוא אין סופי.

 

תשומת לב לפרטים הקטנים, מעלה את רמת המודעות לתנועה ומעמיקה את ההבנה לצורת ביצוע התנועה ויישומה.

 

יתר תשומת לב לפרטים, גורם לקיפאון בזרימה הטבעית – עליך למצוא את דרך האמצע בין שני קצוות אלו.

 

אסטטיקה היא הפתח להבנת המבנה - היוצר - את הזרימה הרצויה לתנועה או לפוזה סטטית.

 

מבנה נכון יוצר זרימה אנרגטית משופרת ובכך מעצים את יכולת המתאמן.

 

כאשר המבנה יציב והזרימה משתפרת, יש זמן להכרה לנוח ולהיכנס לרמות תודעה אחרות – כמו בנהיגה – לאחר שרחשת מיומנות יש זמן להביט על הדרך ולהנות מהנוף.

 

על ידע:

 

הידע משמש רק ככלי להשגת האמת הצפונה בתנועה. כמות הידע אינה חשובה  משנה רק ההבנה. ידע ללא חוכמה איטואיטיבית לשימושו, הוא ככד ללא מים לשתיה - כלי ריק אשר אינו ממלא את יעודו.

 

כל אומנות מכילה את האמת, מפני שכול תנועה יכולה להכיל אין ספור רבדים של זרימה ועומק.

 

אדם הנצמד בדבקות האומרת, כי רק סגנון כזה או אחר יכול לשרת את השגת המטרה, יוצר הגבלה בהבנתו את טבע האיכות שאותה הוא מנסה להבין ולהשיג.

 

אותה איכות היא החופש המושלם.

 

חופש מושלם אינו יכול להתבטא בצורה אחת, ואף על פי כן יכול להתבטא בכול צורה שהיא, מפני שכול צורה בעולם זה מכילה את הבריאה והיצירה. האלוהים קיים בכולם ובאף אחד בו זמנית.

 

תנועה אחת תכיל את טבע כול הטאו ואף תנועה אינה מכילה את כול הטאו.

 

אנשים מסוימים דבקים בסגנון אחד ומעדיפים לגלותו לעומקו ואחרים מוצאים ביטוי בהרבה סגנונות, אשר נותנים לאדם להשיג הקשים דומים, לאלו הבוחרים בסגנון אחד וע"י כך להגיע לאותה המסקנה / איכות.

 

 

 

 

 

2

 

 

טבע הטאו יכול להיות מובן ומופגן באין ספור צורות בריאה ויצירה – הדבר היחיד אשר מגביל את יכולתו של האדם לממש את יכולותיו הוא פחדו כי הוא חופשי ומשוחרר כמו שלעיתים לוחשת לו נפשו בזמן שהוא פנוי מדעות קדומות.

 

טבע האומן הוא הפרדוקס שבין ידיעתו כי הוא עתיד למות ביום מין הימים והוא על כן מפחד ומובס עוד בטרם החל לעשות דבר מה, לבין הידיעה כי נשמתו היא בת אלמוות ומסוגל הוא ליצור כול דבר העולה על רוחו.

 

הפרדוקס ניתן לפתרון על ידי הפנמה כי הכול צפוי(המוות - הגורל) והרשות נתונה(לעשות וליצור ולהביא להגשמה כל חלום – לבחור את הדרך לאותו גורל כרצונך - חז"ל).

 

מחשבה – רגש- פחד:

 

אדם המתאמן יכול להבין את השילוב אשר מוביל לתנועה מושלמת: רגש ומחשבה.

 

רגש ומחשבה המשולבים נכונה, יוצרים מציאות רצויה, על כן כאשר ישנה חסימה או עיקוב בזרימה, תחושה זו גורמת לאדם לעצור ולנסות להבין את טבע מעצוריו הרגשיים והמחשבתיים.

 

אלו ניתנים לשינוי ע"י כך שקודם כול מזהים אותם כהפרעה לזרימה ולאחר מכן הפניית תשומת לב האימון לבעיה הפסיכולוגית אשר עוצרת את הזרימה.(פחד עצור, כעס, כאב רגשי ספציפי, הדחקה של מרמור, וכול').

 

כול פחד מסתתר בהסוואה של התנהגות שגרתית כלשהיא.

 

לדוגמא: אדם אשר דורש מעצמו פרפקציוניזם תנועתי, כופה על עצמו ביקורת עצמית נוקבת, הנובעת מרצון לייצר מציאות מושלמת אשר מתאימה לראות עיניו.

 

הרצון לייצר מציאות מושלמת הוא הפחד מטבעה האמיתי והמשוחרר כל רסן של המציאות האמיתית.

 

כך שפרפקציוניזם תנועתי הוא למעשה הסוואה לפחד גדול הרבה יותר של מציאות היוצאת מכלל שליטה.

 

אידיאל הוא פחד מושלם.

 

אידיאל הוא תמונה אשר מחובתה להתפוצץ מול פניו של זה המאמין בה.

 

אידיאל הוא רצונו של האגו להחליט מה נכון ומה לא.

 

הניסיון להחליט מה טוב בשבילך ומה לא בצורה קשוחה ,המסתמכת על הגיון ולא על אינטואיציה, יכול להוביל רק למקום, שבו תראה שהרעיון והתיאוריות שלך, אינם מחזיקים מעמד במציאות.

 

 

 

 

 

 

3

 

זרימה מתורגמת להבנה:

 

באופן קבוע ואין זה משנה באיזה סגנון בחרת להתאמן בו, התרכז בתחושה אשר ממוקדת בצ'קרת הלב, פתח את צ'קרת הלב במיוחד כאשר אתה מכה או מתכוון לעשות נזק.

 

שים לב לתחושה הנילווית של השחרור באותו הרגע..שים לב עד כמה עצרת את עצמך לפני כן.

 

עם הזמן תחושת ההתכווצות, או הרפלקס המותנה להיסגר יעלם ואיתו יבוא ביטחון בשחרור רגשותיך והבנה של עוצמתם כאשר הם עומדים לצדך ולא נגדך.

 

כאשר הנך מתאמן, נסה לבדוק בתחושה האם אתה הוא הזז, או שיש משהוא בפנים הגורם לך לזוז בצורה מסוימת.

 

אם הגעת למסקנה שישנה הפעלה סמויה של כוח שקט עליך, נסה לזהותו, אולי תמצא כי הכוח הדוחף אותך לזוז בצורה כזו או אחרת מגיע מדחף להוכיח משהוא.

 

אולי הוא ניסיון למצוא מקור כוח פנימי לאיום חיצוני.

 

בזמן האימון, ישנה נטייה שכיחה לקבל דברים כמובנים מאליהם, רק כאשר מאיטים, נעצרים וחושבים על פעולותינו, ניתן לראות את מטרת המעשה(התנועה) ובכלל לאפשר ליכולת הבחירה להתעורר.

 

השאלה המתעוררת עקב האטה והתבוננות רציפה היא: האם כך אני מעוניין להתנהג (או לנוע)?

 

לדוגמא כאשר אדם נכנס למקום שבו מתאמנים אך ורק בקרבות, על מה זה מצביע?

האם זה טבעי שאדם יכנס למקום שבו הסיכוי שהוא יפצע את עצמו ואחרים הוא כה גבוה ועדיין ילך ויעשה זאת? מדוע?

 

מבלי לשפוט לכאן או לכאן, אם פעולה זו "נכונה" או לא, יש להבין שאף אדם אינו גורם לעצמו נזק, מעודף אהבה עצמית. אולי המינוח הקרוב יותר הוא שנאה עצמית וחוסר קבלה של הרגישות והפנימיות שלו.

 

התבוננות ישירה בתהליך הנפשי אשר מוביל אדם לסדרת פעולות שכזו, יכולה לגרום לסילוק התבנית המחשבתית, אשר בעטיה הוא מביא על עצמו כל כך הרבה כאב נפשי ופיזי.

 

תבניות חשיבה גורמות לדחפים רגשיים היוצרים פעולות בחיים הפיזיים, על כן ניתן לנתח צורת חשיבה והתנהגות ע"פ צורת ההתנענעות של המתאמן.

 

אחת הסיבות שאנשים נמשכים לאומנויות פנימיות כגון: טאי צ'י, בה גואה, שינג אי, אי צ'ואן ועוד היא בגלל הסיבה שהם חשים אינטואיטיבית שאם הם יאטו את הקצב של התנהלות הדברים, הם יוכלו לראות משמע להבין את הדברים הגורמים להם לנוע(להתנהג) כפי שהם נעים.

 

ידיעה זו גורמת לאנשים לרצות להתאמן.

 

אנשים רבים אינם באים להתאמן בטאי צ'י כאומנות לחימה ,או אפילו נבהלים מהרעיון  שטאי צ'י זו אומנות לחימה ושיש לה אפליקציות הדרושות תרגול.

 

 

 

 

 

 

4

 

לרוב אני מסכים עם הגישה, האומרת שאין צורך לדעת אפליקציות קרביות על מנת להנות מהתחושה הנלווית לאימון, אולם אני גם חושב שרעיון האפליקציה גורם למיקוד כוונות בתנועה והזרמת אנרגיה לכיוון מסוים ובכך זה גורם לעליה באיכות התנועה.

 

ישנו הבדל עצום בין הבנה שכלתנית כיצד האפליקציה עובדת לבין יישומה בקרב חי, או אפילו בעבודה חופשית בין חברים.

 

מצד שני אם נתמקד יותר מידי באפליקציה, הדבר יגרום לצרות אופקים ומיקוד יתר ביישום במקום התחושה והחוויה הנלווית, אשר לדעתי חשובה הרבה יותר.

 

רוב האנשים אשר נגשים ללמוד אומנויות פנימיות, אינם באים ממקום של חוסר ביטחון פיזי בחיים ועל כן הצורך להבין כיצד פועלת תנועה מסוימת מבחינה קרבית יותר נדיר אצלהם.

דבר שהוא נפלא מפני שלמעשה הם לא היו צריכים לבזבז זמן רב כל כך בחיסול הפחד מהסביבה לפחות מבחינה פיזית.

 

חשוב למצוא את דרך האמצע שבין היישום והכוונה לבין התחושה והשחרור הנפשי המתבקש.

 

כיצד מגיעים לשם?

 

התשובה היא: שים לב, כול הזמן, לדברים המניעים אותך לעשות את אשר אתה עושה – אולי תמצא מכנה משותף או בסיס קבוע אשר אינו משתנה לכול אורך הסיטואציות המתרחשות בחייך.

 

אותו מכנה משותף יצביע על נתיב מחשבתי בלתי משתנה הגורם לתרחישים אלו להופיע בחייך.

 

עלה על מקור אותו נתיב ותגלה את סיבת הסיבות לכול מעללי השווא, בזבוז האנרגיה והסבל הנגרמים, בחייך שלך, על ידי עצמך.

 

בכול מקרה נסה להימנע מלדחוף לעצמך רעיונות שווא בדבר מה שחייבים לעשות – אלה אך ורק מה שאתה רוצה לעשות.

 

בדרך כלל מה שתרצה לעשות בלבבך – יהיה הדבר הנכון והטוב ביותר שתוכל לעשות למען עצמך ואחרים.

 

קידום עצמך על הנתיב התנועתי הגבוה ביותר, יסלול דרך לאלו אשר עדיין אינם יודעים את הדרך לשם.

 

לך אולי ייקח 20 שנה להגיע לשם, אך יכול להיות, כי לאדם אחר ייקח 5 שנים בלבד על מנת להבין ולהשיג את אותו הדבר.

 

אין שום חשיבות לכמות הזמן שהנך מתאמן. יש חשיבות למהות המובנת בזמן האימון.

 

אין מחויבות זמן להשגת איכות רצויה בזמן אימון, ישנה רק הבנה ויישום, מחשבה והגשמה.

 

מי ייתן ותעלה על נתיבך הגבוה ביותר ותסלול דרך למען עצמך ולמען אחרים.

 

 

                                                                                    אלדן פרידמן

 

                                                                                    12/6/01

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גיליון מס' 4

 

ירחון עבור שינוי תפיסת עולם ואומנויות לחימה סיניות

 

                                                                                                יוני 2001